החלטה בתיק ב"ש 4708/05

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, (כב' סגן הנשיא, השופט ר' שמיע), מיום 8.7.2005, לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.                  כנגד העורר הוגש כתב אישום בגדרו הואשם העורר בעבירה של הסעה שלא כדין - עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ובעבירה של הפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען כי ביום 2.7.2005, בשעות אחר הצהריים, בסמוך לצומת גינות סחרוב בכניסה לעיר ירושלים, הסיע העורר ברכבו עשרה נוסעים אשר שהו באותה עת בישראל בניגוד להוראות החוק ובלא שהיה בידם אישור שהייה בישראל. נטען כי העורר הסיע את השוהים הבלתי חוקיים מאזור ענתה ובכוונתו היה להסיעם לעיר תל-אביב. עוד נטען, כי לאחר שעוכב העורר על-ידי השוטר, הוא נמלט מהמקום.

2.                  ראיות לכאורה:

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה.

3.                 עילת מעצר:

אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר.

4.         טענות העורר מתמקדות בשאלת חלופת המעצר: באת כח העורר הציעה כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, אשר ישהו עמו בכל עת. עוד הציעה באת-כוחו של העורר, כי העורר יפקיד ערבות כספית גבוהה ואף יופקד רישיון הנהיגה שלו, וכן כי העורר ימציא שני ערבים תושבי ישראל אשר יהא ביכולתם להציג תלושי שכר.

5.         על המסוכנות הרבה לבטחון הציבור העולה והצפויה מביצוע העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, עמדו בתי המשפט זה מכבר. יחד עם זאת, ביצוע עבירה ממין זה אינו מוליך, לכשעצמו, למעצר עד לתום ההליכים, וכל מקרה נבחן לגופו. בענייננו, מדובר בעורר אשר  תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה לתקופה של ארבעה חודשים, שהוא בר הפעלה, גם זאת בקשר עם הסעה של שוהים בלתי חוקיים, ולא רק זאת: אלא העורר הורשע בארבע עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים (אשר בוצעו בהזדמנויות שונות) וגם באותה עת נעשה הדבר כנגד קבלת תמורה. ועוד: העורר ריצה עונש מאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים בקשר עם עבירות אלה אך גם בכך לא היה כדי למנוע ממנו מלבצע את מעשיו. יש לציין כי בטיעוניו לעונש, בטרם ניתן גזר הדין באותו עניין, ביקש העורר להקל בעונשו מאחר שבינתיים הוא נישא ואשתו בהריון, ולטענתו הוא חדל מעיסוק בהסעות. מסתבר שהמציאות אינה מאוששת את טענות העורר, שכן כאמור, לכאורה לפחות, העורר חזר לסורו והוא נעצר כאשר הסיע לא פחות מעשרה שוהים בלתי חוקיים תמורת תשלום. יש לציין, בהקשר זה, כי לעורר שתי הרשעות נוספות, האחת משנת 2000 והשנייה משנת 1999 שעניינן עבירות רכוש.

6.         לאמור לעיל יש לצרף את העובדה שהעורר, לאחר שעוכב לחקירה, נמלט מהמקום והסגיר עצמו רק לאחר פרק זמן. במצב דברים זה נמצאים אנו בסיטואציה הדומה לזו שנדונה בבש"פ 10001/04 מ"י נ' מחמוד ענזה (החלטה מיום 4.11.04, כב' השופטת ד' בייניש). באותו עניין נדון עניינו של נאשם שהואשם בהסעת שוהים בלתי חוקיים כאשר אותו נאשם חזר לסורו ולא נרתע מלבצע עבירה זו שוב ושוב. בית המשפט אמר באותו עניין: " בית משפט זה כבר עמד על החומרה הרבה שיש במעשים בהם הורשע המשיב ונראה כי אין צורך להכביר מלים על הסיכון הרב שטמון בסיוע לכניסתם של שב"חים לשטח מדינת ישראל בימים אלו (ראו: בש"פ 4988/02 אבולקיען נ' מ"י...) אכן, לא בכל מקרה בו מואשם אדם בעבירה מתחום זה מתקיימת עילת מעצר, אך בנסיבות מקרה זה, משהפך המשיב את ביצוע העבירה לאורח חייו ומקור פרנסתו העיקרי, אין מנוס ממעצרו עד לתום ההליכים". בית המשפט זקף לחובת אותו נאשם את התנהגותו של אותו נאשם בשעת מעצרו, כאשר ניסה להימלט מהמקום ואף סיכן את השוטרים שביקשו לעצרו (פרט אחרון זה אינו מיוחס לעורר שבפנינו).

בהחלטה בבש"פ 8305/03 פקיה אסמעיל נ' מ"י (כב' השופט מ' חשין), אשר עסקה גם היא בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, אמר בית המשפט, בהתייחסו לכך שאותו נאשם חזר ושנה על מעשיו, כלהלן: " העורר חוזר אפוא לסורו ואין עוצר בעדו. ניתן להאמין לעורר כי עושה הוא לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו, אך ביודענו כי חיי אדם הם הנתונים בכף, נתקשה לסמוך עליו עוד", ובית המשפט מוסיף ואומר: " טוען בא-כוח העורר כי ניתן יהא לעצור את העורר במרוצו על דרך שלילת רישיונו לתקופה ובה בעת להטיל עליו ערבות כספית כבדה. הצעות אלו, גם אם טובות הן במקרים אחרים, לא כן בעניינו של העורר. משהוכיח העורר עצמו כאדם שהמעצורים הפנימיים שבו מעצורים חלשים הם, שוב אין ניתן לסמוך עליו" (עוד ראה החלטתה של חברתי, כב' השופטת א' אפעל-גבאי, בב"ש 6024/04). (לעניין האיזון בין האינטרסים המתנגשים בסוגיה זו: ר' בש"פ 3537/05 מ"י נ' פלוני, כב' השופטת א' חיות).

7.         ייתכן שהיה מקום לשקול קבלת תסקיר מעצר בנוגע לעורר, אלא, לאחר שהובהר כי משפטו של העורר קבוע ליום 1.9.2005 (לרבות לסיכומים), נראה כי אין צורך בנסיבות העניין בתסקיר כאמור.

 בהערת אגב יש לציין, כי בשעת חקירתו במשטרה, בקשר עם האירועים נשוא החלטה זו, כאשר נשאל העורר האם נתפס בעבר כשהוא מסיע תושבי שטחים בלא אישורים, השיב העורר בשלילה, ומשנשאל האם הוא בטוח בכך, השיב: " לא הייתי מסיע". רק לאחר שנאמר לו שהוא משקר, אמר העורר כי הוא מתנצל. פרט אחרון זה יש בו להעיד על מידת האמון (או ליתר דיוק חוסר האמון) אשר יש לרחוש לעורר. אמון היא מילת מפתח בשקילת חלופה.

התוצאה היא, שהערר נדחה. 

ניתנה היום כ"א בתמוז, תשס"ה (28 ביולי 2005) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: